קוראים וקוראות יקרים,
האם קל לכם לצום או שקשה לכם לצום? בין כך ובין כך, אני מתאר לעצמי שבשעות האחרונות של הצום אתם מוצאים את עצמכם מסתכלים על השעון. "עוד שעתיים ורבע"; "עוד שעה וארבעים ושבע דקות"; "עוד חמשת רבעי שעה"...
והנה אני מוצא את עצמי בשעת כתיבת שורות אלו בדיוק 24 שעות אחרי שהסתיים הצום, וכמעט שכחתי שהיה אי-פעם צום. זה מצחיק לחשוב שרק אתמול בשעות אלו הסתכלתי בהתרגשות על מחוגי השעון שהתקדמו ובישרו על הרגעים בהם אוכל לשתות איזו שתיה קרה, זמן כה קצר חלף מאז וזכרון הצום די נשכח ממני.
כי תמיד זה כך. כשאנו נמצאים בעיצומה של צרה, אנו חושבים שזה סוף העולם. אבל כשהגל חולף, אנו מבינים עד כמה זה היה מצב זמני בלבד.
אגדה מפורסמת מספרת על חכם שענד טבעת עליה היה כתוב את האותיות ג ז י. כששאלו אותו לפשר הטבעת, הוא הסביר להם שזהו סוד השמחה שלו: גם זה יעבור, לא להתפעל מהצרות של הרגע כי מחר כבר נשכח אותם.
אז הבה נתפלל לבורא העולם שהוא באמת יקח מאיתנו את כל הצרות, ושנשכח מהר את צום תשעה באב לא בגלל שעבר זמן... אלא בגלל שהסיבה העיקרית לצום תתבטל בקרוב בימינו.
שבת שלום,
הרב מנדי קמינקר
Nema komentara:
Objavi komentar