לפעילות הזו יש השפעה על חייך?

                          קוראים וקוראות יקרים,

איך אתם אוהבים את הסליחה שלכם? ...האמת היא, שאף אחד לא ממש אוהב לבקש סליחה. זה לא נעים, זה קצת מבייש והרבה אנשים פשוט מעדיפים לדלג עליה. למה אנחנו צריכים לבקש סליחה? למה לא מספיק שנתעלם מהעבר ונתקדם הלאה?אחרי דקה של חשיבה נגלה שיש ב'בקשת הסליחה 'משהו עמוק יותר ...בהצהרה: "אני מצטער על מה שעשיתי" יש שני דברים - 1) 'חרטה על העבר ", 2)" קבלה על העתיד'. אני רוצה לסגור את הפרק הישן (שהיה לא כל-כך מוצלח) ולפתוח דף חדש (לעשות הכל שהעתיד יהיה הרבה יותר טוב).יום כיפור מתקרב, זה הזמן לבקש סליחה.לבקש סליחה מבורא העולם על חטאינו, לבקש סליחה מהאנשים שבהם פגענו ...למרות שזה לרוב לא כל-כך נעים, הסליחה מביאה עמה תחושה של היטהרות. סליחה, חטאתי, אני לא רוצה לעשות זאת שוב, בעתיד אהיה אחרת, אני רוצה להיות קרוב אליך."אדון הסליחות, בוחן לבבות, גולה עמוקות, דובר צדקות: חטאנו לפניך, רחם עלינו". שיהיה לכולנו חתימה וגמר חתימה טובה; שבורא העולם יסלח על כל חטאינו ויעניק לנו שנה טובה, מתוקה ומאושרת.

הרב מנדי קמינקר

הרב שגילה 1,200 (!) קברי אחים מתקופת השואה
שלמה ריזל

 להדפסה

הרב מנחם מענדל סממה בפתח מחנה ההשמדה סוביבור הרב מנחם מענדל סממה בפתח מחנה ההשמדה סוביבור כשהרב מנחם מענדל סממה חזר בערבו של יום מהכפר נאולבן אי שם בערבות אוקראינה מעוד יום של עבודה סיזיפית קשה, הוא עמד זמן ארוך סמוך לכיור ושטף את ידיו בחוזקה. זרם המים הקפואים שפרץ מהברז החלוד במלונית הנידחת שבה שהה עם חברי המשלחת לא רק ניקה את ידיו מרגבי העפר הבוצי, אלא גם שטף את המראות הקשים שהיה שותף להם – עצמות של מאות יהודים שנרצחו בשואה ונקברו בקרב אחים מאולתר. בכל פעם שהסיטואציה הזו חוזרת על עצמה, הוא חוזר למלון או האכסניה בה הוא שוהה כשהוא 'מפורק' מהמראות, מהעדויות המזעזעות של עדי הראיה ומהמחשבות על גורלם של אותם יהודים שנטבחו סתם כך בידי הצורר הנאצי ימ"ש. אבל הסיבה שהרב חוזר למקומות האלו בכל פעם מחדש, פשוטה. "זו ההיסטוריה שלנו. האנשים האלה הם קדושי עליון. אם לא אעשה זאת, מי כן?"

פגישה מכריעה עם כומר

הרב מנחם מענדל סממה – או בשם הכינוי שלו "מענדי" – גדל בעיר שטרסבורג שבצפון-מזרח צרפת. הוריו הם שלוחי הרבי מליובאוויטש בעיר, ולאחר חתונתו הוא עבר יחד עם רעייתו לגור במקום כדי לעזור לאביו ולעסוק בפעולות שונות. בנוסף לפעולותיו בעיר, הוא גם פעל כמנהל קשרי החוץ של בתי חב"ד בפריז – למעלה ממאה מרכזים רק בעיר פריז ובפרבריה.אז איך הגעת לאוקראינה ולגילוי קברי נרצחים בשואה? "יום אחד הגיע אלי קטע מעיתון בו הכומר פטריק דבואה – איש הקשר בין הוותיקן ליהדות צרפת, וסגנו של הארכיבישוף של צרפת – דיבר נגד היהדות ונגד חב"ד. כאחראי על קשרי החוץ, ביקשתי להיפגש איתו כדי להבין מדוע הוא אמר מה שאמר."בפגישה, פטריק הבהיר כי דבריו הוצאו מהקשרם. הוא סיפר על אהדתו לעם ישראל, וציין כי אפילו הוא הקים פרוייקט גדול שנועד למצוא ולשקם קברי אחים יהודיים במזרח אירופה."מתברר שלכומר עצמו יש קשר לשואה. אביו היה כלוא במחנה עבודה באוקראינה בתקופת המלחמה, והיה עד לסבל הרב של היהודים תחת השלטון הנאצי האכזר."פעם, בביקור באוקראינה, המארחים של הכומר רצו להפתיע אותו ולקחו אותו לאיזור מחנה העבודה שם שהה אביו והפגישו אותו עם איכריים שזכרו את אותה תקופה. משיחה איתם הוא הבין שלא רחוק ממחנה העבודה אמור להיות קבר אחים יהודי גדול". אחרי שהוא שב לצרפת ושוחח עם אביו, החליט פטריק להתמסר לעניין ולנסות לאתר את אותם קברי אחים ולהעניק להם טיפול יאות. כעת, בפגישה עם סממה, הוא סיפר לו על הפעילות וביקש ממנו לעזור בייעוץ מדי פעם. בשדה התמים למראה מסתתר קבר אחים בשדה התמים למראה מסתתר קבר אחים חלף זמן מאז הפגישה, והרב סממה קיבל הצעה רשמית להתמנות כרב הארגון. "היו הרבה שביקרו את פעולותיו של הכומר ואמרו שהטיפול בקברים מנוגד למסורת עם ישראל. הכומר רצה שאהיה זה שאוודא שכל הפעולות מתבצעות בצורה הטובה וההלכתית ביותר". באופן טבעי, הרב סממה חשש לקחת על עצמו תפקיד כזה. הוא התייעץ עם הרב הראשי של צרפת ועם רבנים אחרים, ולבסוף הוא הודיע לפטריק שהוא מוכן לקבל על עצמו את התפקיד, "בתנאי שהוא ואנשיו יהיו כפופים לגמרי להחלטות ההלכתיות שלנו ושאנחנו נהיה המילה האחרונה". פטריק דבואה הסכים, ובכך קיבל הרב סממה תפקיד חדש. אמרנו תפקיד חדש, כי בשנים שחלפו הספיק הרב מענדי להתמנות לרב הראשי של שטסבורג, כך שאפשר לומר שהוא עסוק מבוקר ועד ערב – וכל מה שבינתיים. "ביום יום אני מכהן כרב ועובד למען החיים והעבודה הזו היא מיוחדת כי היא למען המתים. אבל זו לא עבודה של חברא קדישא רגילה, אלא עבודה למען אותם קדושים שנרצחו על קדושת ה' וחיכו בכל עשרות השנים הללו להגיע לקבר ישראל."לקוראינו נציין שהרב סממה לא אוהב לדבר על הנושא בפומבי, וזו הפעם הראשונה שהוא מסכים להתראיין ולספר על פעילות הארגון.

למעלה מ-1,200 קברי אחים!

המספרים מדהימים. במשך שנות הקיום של הארגון נחשפו יותר מ-1,200 קברי אחים המוניים! כמה יהודים קבורים שם? "לפי הנתונים שיש לנו, מדובר על סדר גודל משוער של 300,000 יהודים".באלו נתונים אתם משתמשים כדי לקבוע את מספר היהודים בכל קבר? "איתור של קבר היא עבודה מאוד סיזיפית הכרוכה בהרבה מחקר. יש לנו 15 אנשי צוות במשרה מלאה שעושים עבודת נמלים כדי לאתר כל קבר, הם נוסעים לכפרים ולעיירות ומראיינים את המקומיים. הרב סממה והמשלחת הצרפתית הרב סממה והמשל "כדי להגיע למספר המשוער של היהודים הקבורים בכל מקום, אנחנו מבצעים עבודת שורש כדי למצוא רישומים של מספר היהודים שגרו באיזור לפני המלחמה; כמה מתוכם נשלחו למחנות; יש לנו גם מסמכים רבים של הנאצים שמציינים את מספר הנרצחים בכל מקום (אם כי פעמים רבות הם שיבשו את המספרים כדי להסוות את גודל הפשע שהם ביצעו במקום), וכן עדויות של זקנים מקומיים.
 במשך השנה אנחנו עורכים מסעות לכפרים ועיירות באוקראינה, רוסיה, רומניה, בלרוס, לטביה, ליטא ורומניה. אנשי הצוות שלנו נפגשים עם מאות מקומיים, מראיינים אותם במשך שעות ארוכות ונוברים בארכיונים המקומיים כדי למצוא כמה שיותר מידע. כל מסע הוא עבודת נמלים – וזה גם סיפור לא זול: מסע בודד עולה בסביבות ה-100 אלף אירו, כשהכסף מגיע מארגונים יהודיים ואחרים ומאנשים טובים".לצד המסעות אליהם הוא מצטרף בעצמו, הוא מקבל עדכונים ושאלות לאורך כל הדרך. יש מקרים בהם יש לבצע פעולות קבורה מידיות, וסממה נעזר רבות בשלוחי חב"ד המפוזרים ברחבי מזרח אירופה.
"לפעמים מדובר במסע של 3 שעות כדי להגיע לאותו כפר נידח, אבל בכל פעם השלוחים ממהרים לעבר אותו קבר אחים כדי לתת לקדושים את הכבוד האחרון". נזהרים בכבוד המת – וגם מפני הסכנות הצפויות הפתיע אותי לגלות שיש קברי אחים שהמיקום שלהם נשמר בשקט יחסי על ידי הארגון. הוא ממופה, נכנס לרשימה עם נ.צ. מדוייקות, אבל ללא אף אנדרטה או שילוט. "לצערנו, האיכרים המקומיים נוטים לחפור בקברי אחים כדי לחפש זהב או תכשיטים שנענדו על ידי הקדושים והקדושות שנרצחו באותו מקום. כך שלעתים קרובות, עדיף שלא לציין שזה קבר אחים כדי לא למשוך תשומת לב מיותרת. טבעת של אחת הנרצחות בקבר אחים. התכשיטים האלה הם הסיבה לנסיונות הביזה של האיכרים המקומיים טבעת של אחת הנרצחות בקבר אחים. התכשיטים האלה הם הסיבה לנסיונות הביזה של האיכרים המקומיים "העבודה שלנו היא למצוא את הקברים האלו ולדעת על קיומם כדי לשמור עליהם ולדעת מה קרה ליהודי אותו המקום. אם זה מצב חירום, שבו יש עצמות רבות על פני השטח, אנו מעבירים את הנושא מידית לכמה ארגונים יהודים שדואגים להגיע למקום ולכסות אותו בבטון ולהקים מצבה. אם זה מקרה שבו יש רק עצמות בודדות, אני אוסף אותם לפי ההלכה וקובר אותם. ואם מדובר בקבר שסגור טוב ואין חשש שהוא יפתח והעצמות יעלו, אנו משאירים אותו כמו שהוא".

מדוע?

"גם מכיוון שעל-פי ההלכה יש איסור לחפור קבר סתם כך, אבל בעיקר כדי לשמור על כבוד המת ולמנוע מצבים של ביזה וכדומה".

לדבר עם הרוצח

המסעות האלה כרוכים בהרבה רגעים קשים נפשית.

"היו כמה פעמים שתחקרנו עדים ופשוט ידעתי שאותו קשיש שמדבר איתנו היה חלק מהטבח של שכניו היהודים. אין לי עדות מוצקה לזה, אבל אני בטוח שזה כך. רוצה דוגמא? כשאותו אדם מספר על כל פרט בכפר וזוכר הכל בהיסטוריה של הכפר, ופתאום כשמדברים על רצח היהודים הוא נכנס ללחץ, מעביר נושא, עונה לא לעניין או מספר שהוא שכח, ברור שהוא משקר ומנסה להסתיר סוד. ברגעים כאלו אני מתקשה לעמוד מולו ופשוט יוצא החוצה באמצע התחקיר.

עצמות שנמצאו בקבר אחים מובאות לקבורה
עצמות שנמצאו בקבר אחים מובאות לקבורה
"בכלל, כשאני שומע עדויות של אותם איכרים על רצח העם הנרחב שנעשה לאותם יהודים באזור תוך תיאורים מזוויעים לפרטי פרטים, לוקח לי כמה ימים להתאושש מכך. כשאני רואה את הקברים מקרוב אני לא מצליח להתאושש מהשאלה מה עלה בראשם של אותם יהודים ברגעיהם האחרונים. זה משהו בלתי נתפס."אגב, בדרך כלל אותם גויים שמעידים זוכרים לטובה את שכניהם היהודים ויודעים להגיד שמות של משפחות יהודיות ושל כל הילדים שלהם ובאיזה גיל הם היו. הם יודעים מה זה סוכות, פסח ושבועות, מה חוגגים בדיוק ומתי יוצא כל חג. צריך להבין שמדובר בכפרים, כמו באזור גליציה המערבית, שרוב תושבי הכפר היו יהודים והגויים שהתגוררו בהם היו 'גויים של שבת'. באחד הפעמים יצא לי לפגוש אשה שהיתה 'גויה של שבת' בכפר והיא העידה שהיום היחדי שבו היא אכלה 'כמו בן אדם', היה בשבת כשהיהודים כיבדו אותה עם מעדני השבת"..." לסיום הוא מבקש לספר גם סיפור על גילוי חיים יהודיים בכפר נידח באוקראינה בגלל המסע לחיפוש הקברים. "באחד הכפרים המבודדים מצאתי יהודי שנמלט בתור ילד בן 11 ליערות וחי שם כמה שנים עד לאחר המלחמה. אחרי המלחמה הוא חזר לכפר וחי שם עד היום. אמרתי לו שאני רב ושאלתי אותו אם הוא חגג בר-מצווה, וכשענה לי שלא הנחתי איתו תפילין לראשונה בחייו וערכתי לו חגיגת בר מצווה מאולתרת, מהולה בשמחה ועצב כאחד."

לפעילות הזו יש השפעה על חייך?

"ללא ספק. כששואלים אותו לפעמים מה השתנה בחיים שלי בעקבות זאת, אני עונה שקודם כל, בכל פעם שאני חוזר הביתה אני רץ לחבק את ילדי, כי למדתי יותר להעריך את החיים. הדבר השני זו ברכת 'מחיה המתים' שבתפילת שמונה עשרה. מאז שהתחלתי להתעסק עם קבורת אותם יהודים קדושים, הברכה הזו מקבלת אצלי משמעות גדולה ומצמררת הרבה יותר".
http://www.he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/2316163